בד בבד עם צמיחת ביה"ס ובניית מבנה הקבע ביודפת חיפשנו דרכים להרחיב את מעגל האפשרויות לתלמידים שמתקשים להשתלב בכיתה, שזקוקים "להתאוורר" במהלך יום הלימודים ולצאת מהמרחב הכיתתי לפעילות שונה. כיוון שחיים בקרבנו מורים והורים רבים שהינם אומנים ובעלי מלאכה, טבעי היה ליצור מסגרת של עבודה יצרנית. קראנו ליוזמה הזו בשם "כיתת עודד" והתחלנו להפעיל אותה במסגרת צנועה ומצומצמת.
מהר מאוד תפסה כיתת עודד תאוצה. תלמידים הגיעו אליה בשמחה, המורים והמחנכים חשו שנעשית בה עבודה חינוכית בעלת משמעות גדולה. מתקני משחק ומתקני עץ התחילו לזרום ממנה לבית הספר, וההורים שראו כי טוב, נרתמו גם הם למלאכה. הבנו שהצורך בפעילות עמלנית, על כל ההזדמנויות הטמונות בה משותף לכלל הילדים.
חיפשנו דרכים להרחיב את הפעילות של הכיתה ולצורך זה היינו זקוקים למימון נוסף. לשם כך הצטרפנו לאגף מו"פ של משרד החינוך ולאחר מכן לרשת בתי ספר מחוללי חדשנות. מהלך שהוביל אותנו לפתח ולהשתמש בשפה חדשה, להשקיע כוחות ומאמצים, החשובים לא רק עבורנו, כי אם עבור ההזדמנות לענות לצורך אמיתי שהולך וגובר, אולי אפילו איזון לדור שלם שגדל עם מסכים.
פיתחנו בבית הספר מרחבי למידה ועבודה עמלניים, חוצי כיתות וגילאים: אירועי עבודה בית ספריים, שיעורי חקלאות ועבודה כיתתיים, שיעורי מדעים עמלניים ובית מלאכה שבו עובדות קבוצות קטנות ורב גילאיות של תלמידים ומייצרות מוצרים שימושיים מגוונים (שרפרפים, מתלים וסולמות חבלים ועוד ועוד).
העבודה המעשית לוותה באיסוף חומר ספרותי ובמחקר פעולה שביססו את הנחות היסוד שלנו. דיווחים של תלמידים, מורים, מחנכים והורים מעידים על ההשפעות המיטיבות של עבודה עמלנית על היכולות הגופניות, יכולות הריכוז והכישורים החברתיים של התלמידים. מיגוון העבודות העמלניות מחזקות את הדימוי העצמי של כלל התלמידים ובתוכם כאלה אשר מתקשים ללמוד רק בדרך פרונטלית, ויוצרות בבית הספר אווירה של השקעת מאמץ וכבוד הדדי.
כיום מהווה בית הספר מוקד משיכה למבקרים רבים שמגיעים על מנת ללמוד את עקרונות הפדגוגיה העמלנית, ולשמחתנו מבקרים רבים מיישמים חלקים ממנה הלכה למעשה. אנו ממשיכים לעבוד, ללמוד ולפתח את הגישה העמלנית בחינוך.